במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת The Journal of Urology, ביקשו החוקרים להשוות תוצאים של ניתוח טרנסאורטרלי מוקדם לעומת מושהה, לטיפול בהיפרפלזיה שפירה של הערמונית עם/ ללא היסטוריה של אפיזודה של אצירת שתן חריפה לפני הניתוח.
עוד בעניין דומה
מחקר זה בוצע במתכונת רטרוספקטיבי תוך שימוש בנתונים מ-New York Statewide Planning and Research Cooperative System (2002-2016). המחקר כלל 17,474 גברים בני 40 ומעלה שעברו כריתה אמבולטורית טרנסאורטרלית ראשונית או אידוי פוטו-סלקטיבי של הערמונית. כישלון ניתוחי הוערך לפי זמן עד ניתוח חוזר או רה-קטטריזציה. אצירת שתן חריפה טרום ניתוחית סווגה לפי מספר אפיזודות של קטטריזציה: 0 (ערך ייחוס), 1, או ≥2 צנתורים מוקדמים. הזמן מאפיזודה של עצירת שתן ראשונה ועד לניתוח הוערך לפי משך: 0 (ערך ייחוס), 0-6 חודשים ו-> 6 חודשים.
חיזוי כישלון ניתוחי לאחר 10 שנים בוצע בעזרת מודלים של סיכונים מתחרים (Fine-Grey), עם אצירת שתן קדם ניתוחית חריפה כמנבא העיקרי, תוך התאמה לגיל, גזע, ביטוח, ציון מדד תחלואה נלווית של צ'רלסון, זיהום בדרכי השתן לפני הניתוח וסוג הפרוצדורה. מוות הוגדר כסיכון מתחרה. 10% מהנבדקים אובחנו עם אצירת שתן חריפה לפני הניתוח עם זמן חציוני עד לניתוח של 2.4 חודשים (טווח בין- רבעוני: 1-18 חודשים). בקרב גברים עם אצירת שתן טרום ניתוחית, ל-37% היו ≥ 6 חודשים של השהייה עד לניתוח.
תוצאות המחקר הדגימו כי שיעור הכישלון הטיפולי המצטבר עד עשר שנים עמד על 17.2% בקרב גברים נאיביים לקטטריזציה לעומת 34.0% בקרב אלו עם ≥ 2 קטטריזציות קודמות ו-32.9% בקרב נבדקים עם עיכוב של ≥ 6 חודשים לניתוח. עיכובים מהכנסת קטטר ועד לביצוע ניתוח היו קשורים לשיעורים גבוהים יותר של כישלון טיפולי (< 6 חודשים: יחס סיכונים: 1.49, P < .001. 6 חודשים ומעלה: 2.11, P < .001) לעומת גברים נאיביים לקטטר.
מתוצאות מחקר זה עולה כי רקע של אצירת שתן חריפה לפני ניתוח ועיכוב עד ביצוע ניתוח לאחר הכנסת קטטר קשורים לתוצאים ארוכי טווח פחות טובים של ניתוח לטיפול בהיפרפלזיה שפירה של הערמונית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה