מטרת המחקר היתה לבצע סקירה של נסיון החוקרים בטיפול בהיצרויות צינור השופכה אצל מטופלים פדיאטריים עם אורטרופלסטיה, על ידי שימוש בשתל רירית אוראלית, וכן לבחון את התוצאים של פרוצדורה זו בטווח הארוך.
החוקרים ביצעו אנליזה רטרוספקטיבית של נתונים אשר נאספו בין 2009 ל-2019. ילדים נימולים עם מקטע היצרות ארוך (>1.5 סנטימטר) נכללו. המשתתפים סווגו כבעלי היצרות פינו- בולבארית (PBS) או בולבארית בלבד (IBS) בהתאם לפרוטוקול הסטנדרטי. כל הילדים עברו השתלת רקמת רירית אוראלית במהלך תיקון ההיצרות על ידי טכניקת Kulkarni (קבוצת ה-PBS) או טכניקת Barbagli (קבוצת ה-IBS).
החוקרים ביצעו מעקב שלושה חודשים אחרי המקרים במחקר, ולאחר מכן עברו למעקב שנתי, כאשר במסגרת המעקבים בוצעו בדיקות זרימה. הצלחה הוגדרה כקצב זרימה >10 מילימטר/שנייה עם עקומת פעמון לצד היעדר צורך בפרוצדורות משניות.
המחקר כלל 28 ילדים אשר עברו את הפרוצדורה האורולוגית שנבחנה. 16 מהילדים היו עם אבחנה של PBS ו-12 עם IBS. הגיל החציוני היה 7.5 שנים (2-17) בקבוצת ה-PBS ו-5.5 שנים (3-10) בקבוצת ה-IBS. פגיעה איאטרוגנית היוותה את האתיולוגיה השכיחה ביותר (71% מהמקרים). אורך ההיצרות הממוצע היה 4 סנטימטר בקבוצת ה PBS ו-2.5 סנטימטר בקבוצת ה-IBS. המעקב החציוני היה 96 חודשים ב-PBS ו-90 חודשים ב-IBS. שעור ההצלחה שחושב היה 87.5% עבור PBS ו-83.3% עבור .IBS
החוקרים סיכמו כי הליך אורטרופלסטיה עם השתלת רירית אוראלית באמצעות הטכניקות Kulkarni ו-Barbagli נמצא בטוח ומעשי אצל ילדים עם היצרות במקטע ארוך של צינור השופכה, עם תוצאים טובים בטווח הארוך.
מקור:
NeeharPatil et. al (2021) DOI: https://doi.org/10.1016/j.urology.2021.06.029