ניבומלומאב ואיפילימומאב לעומת כימותרפיה כטיפול במזותליומה פלורלית ממארת

מזותליומה פלורלית ממארת (malignant pleural mesothlima-MPM) הינה סרטן אגרסיבי ביותר. רוב המטופלים מאובחנים עם מחלה שאינה נתיחה ושיעור השרידות לאחר 5 שנים הינו פחות מ-10%. טיפול הבחירה כיום הינו כימותרפיה מבוססת פלטינה ופמטרקסד. טיפול זה אושר בשנת 2004 ומאז לחולים יש אפשרויות טיפול חדשות מועטות. מחקרים קודמים הדגימו כי חסימת  מסלול PD-1 עם ניבולומאב ואנטיגן CTLA4 עם איפילימומאב הינו בעלת פעילות ב-MPM אשר טופלה בקווי טיפול קודמים. במחקר הפאזה 3, CHECKMATE743, נבדקה היעילות של איפילימומאב וניבולומאב לעומת כימותרפיה מבוססת פלטינה ב-MPM שאינה נתיחה.

התוצא העיקרי שנבדק במחקר היה שרידות כוללת. תוצאים משניים כללו שיעור תגובה אובייקטיבית, שיעור שליטה במחלה ושרידות ללא התקדמות מחלה. תוצאים נוספים כללו בטיחות וסבילות.

במחקר השתתפו 303 מטופלים אשר קיבלו אימונותרפיה ו-302 מטופלים אשר קיבלו כימותרפיה. מאפייני הבסיס של שתי הקבוצות היו דומים עם שיעור של 75% מהמטופלים בכל קבוצה אשר מחלתם הייתה בעלת היסטולוגיה אפיתליואידית אשר לרוב כרוכה בתוצאים טובים יותר. לאחר זמן מעקב  מינימלי של 22 חודשים, תגובה כוללת חציונית הייתה ארוכה באופן מובהק סטטיסטית בקבוצת האימונותרפיה לעומת קבוצת הכימותרפיה: 18.1 חודשים לעומת 14.1 חודשים (יחס סיכונים, 0.74; רווח בר-סמך 95%: 0.61-0.89; p=0.002). שיעור השרידות הכוללת לאחר שנתיים היה 40.8% לעומת 27.0%. יתרון בשרידות כוללת הודגם הן במטופלים עם היסטולוגיה שאינה אפיתלוידית (18.1 לעומת 8.8 חודשים) והן עם היסטולוגיה אפתילוידית (18.7 לעומת 16.5 חודשים) שרידות ללא התקדמות מחלה הייתה דומה בשתי הקבוצות. תופעות לוואי מדרגה 3-4 הקשורות בטיפול דווחו ב-30.3% בקבוצת האימונותרפיה לעומת 32.0% בקבוצת הכימותרפיה. שיעור המטופלים שהפסיקו טיפול היה 15.0% בקבוצת האימנותרפיה לעומת 7.4% בקבוצת הכימותרפיה.

החוקרים מסכמים כי התוצא העיקרי של המחקר הושג וכי ניבולומאב ואיפילימומאב מובילות לשרידות כוללת משופרת לעומת כימותרפיה כטיפול קו ראשון ב-MPM שאינה נתיחה. פרופיל הבטיחות של התרופות דומה לזה שהודגם עד כה. זהו מחקר הפאזה 3 הראשון אשר הדגים כי אימונותרפיה יעילה ב-MPM שאינה נתיחה.

מקור:

Baas, P. et al.

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה