שש שנים לאחר נפראקטומיה ותרומת כליה לבתו, התורם, בן 78, התייצג בחדר המיון עם אנוריה במשך כ-12 שעות. ברקע הרפואי היה ידוע על יתר לחץ דם עורקי, תפקוד כלייתי מופחת קלות, eGFR 54 והיפרפלזיה שפירה של הערמונית. בסונוגרפיה נראה הידרונפרוזיס III בכליה היחידה הימנית.
בבדיקת Ureterorenoscopy נחשף גידול סמוי בשופכן הפרוקסימלי הימני, שטופל באמצעות סטנט כפול מסוג J. הביופסיה הראתה קרצינומה של הבלוטה הפפילארית הפוקאלית בדרגה גבוהה של G2. בביצוע סטייג'ינג טרום ניתוחי לא נראו סימנים לבלוטות לימפה או גרורות מרוחקות.
בין האפשרויות הטיפוליות נדונו כריתת נפראקטומיה עם צורך רצוף בדיאליזה, כריתה חלקית של השופכה עם שחזור שופכה או נפראקטומיה עם כריתה חלקית של השופכה והשתלה עצמית של הכליה.
בסופו של דבר בוצע ניתוח כריתה נפראקטומיה ימנית לפרוסקופית עם הכנת back table וכריתת גידול ולאחריה השתלה עצמית בצד איפסילטרלי.
המטופל פיתח אי ספיקת כליות חריפה לאחר הניתוח בגלל איסכמיה/ רה-פרפוזיה עם קריאטינין בסרום 5.66 מ"ג/ ד"ל. מצב זה התייצב במהירות ותפקודי הכליות השתפרו.
הקרצינומה הפפילרית האורותליאלית הפולשנית היתה מדורגת pT1 pTis G2 בדרגה גבוהה R0. מעקב אחרי המטופל לא הראה שום סימן להופעת סרטן ב-CT או ציסטוסקופיה. שנה לאחר הניתוח, במעקב קריאטינין בסרום היה 1.87 מ"ג לד"ל eGFR.
מקור: