מטרת המחקר הנוכחי היתה לבדוק את ההיארעות וגורמי הסיכון של זיהומים בדרכי השתן (UTIs – urinary tract infections) בקרב מטופלים עם פגיעה בחוט השדרה (SCI – spinal cord injury) שעברו שיקום ייעודי ל-SCI בשוויץ.

המחקר התבסס על מידע שנאסף בנוגע ל-369 מטופלים שהשתתפו בעוקבת שיקום מ-SCI בשוויץ בין 2013 ל-2017. החוקרים השתמשו במידע הנוגע ל-UTIs אצל המשתתפים ולגבי גורמים משמעותיים הכוללים מידע דמוגרפי, מאפייני הפגיעה ומידע עדכני בנוגע לעצמאות התפקודית ותפקוד שלפוחית השתן של המשתתפים.

החוקרים השתמשו ברגרסיה רב משתנית על מנת לבצע הערכה עדכנית של הגורמים המשמעותיים לסיכון ל-UTI.

שיעור ההיארעות הגולמי (IR – incidence rate) של UTIs היה 0.55 ל-100 ימי אדם (רווח בר סמך 95%: 0.49-0.62), ה-IR המצטבר היה 43% וחציון זמן ההישארות היה 122 ימים. תוצאות המחקר חשפו כי שיטת ריקון שלפוחית השתן בזמן השחרור מבית החולים נקבעה לרוב 28 ימים לאחר הקבלה לבית החולים.

החוקרים מצאו כי בקרב המטופלים שהשתמשו בקטטר קבוע או קטטר לסירוגין, הסבירות לביצוע קטטר עצמי בזמן השחרור מבית החולים הייתה קשורה באופן חיובי לרמת העצמאות בטיפול וקשורה באופן שלילי לגיל בזמן הפגיעה ונפוצה פחות בקרב נשים לעומת גברים.

בנוסף, נמצא שמטופלים שהשתמשו בקטטר היו עם IR מותאם גבוה יותר ל-UTI בהשוואה לאלה שלא הזדקקו לקטטר. ה-IRs היו: קטטר קבוע: 5.97 (רווח בר סמך 95%: 2.63-13.57); קטטר לסירוגין בסיוע: 6.05 (רווח בר סמך 95%: 2.63-13.94), קטטר עצמי: 5.16 (רווח בר סמך 95%: 2.31-11.52). במבחנים להבדלים בין הקבוצות נמצא P= 0.82. כמו כן, לחומרת הפציעה ולאירועים קודמים של UTI הייתה השפעה נוספת, אך קטנה.

המסקנות שעלו מן המחקר היו כי שיטת ריקון שלפוחית השתן היא גורם סיכון מרכזי ל-UTI בקרב מטופלים עם SCI. כיוון שידוע כי מטופלים אשר נותנים שתן באופן עצמאי הם בעלי שיעורי ה-UTI הנמוכים ביותר, קיים צורך בביצוע מחקרים נוספים על מנת להפחית את ההפרעות במתן שתן, למשל על ידי שימוש בהליכים נוירומודולטורים.

מקור:

Anderson, C.E. et al. (2019) BJU International 123,2.

נושאים קשורים:  מחקרים,  זיהומים בדרכי השתן,  פגיעות בחוט השדרה,  קטטר,  ריקון שלפוחית השתן,  הפרעות במתן שתן.