המחקר בוצע על ידי איסוף מידע פרוספקטיבי ממרכז רפואי בודד על חולים שעברו אורטרוסקופיה להוצאת אבנים בין 2010 ל-2016. מידע דמוגרפי, קליני, טרום ניתוחי וניתוחי נאסף על ידי החוקרים. התוצא העיקרי שנבדק היה ספסיס תוך 48 שעות מהאורטרוסקופיה. רגרסיה לוגיסטית בוצעה על מנת לזהות גורמים מנבאים לספסיס לאחר אורטרוסקופיה במיוחד בחולים עם הכנסת תומכן קודמת.

בין אוקטובר 2010 לאפריל 2016, 1,256 חולים עברו אורטרוסקופיה להוצאת אבנים. גורמי סיכון לספסיס כללו הכנסת תומכן קודמת, מין נקבה, ואינדקס קומורבידיות על שם צ'ארלסון. 601 חולים עברו הכנסת תומכן קודמת. גילם החציוני היה 56 שנים, 30% מהם היו נשים ו-16.1% טופלו לתרביות שתן חיוביות לפני האורטרוסקופיה. ספסיס בתר-ניתוחי ב-48 שעות לאחר הפרוצדורה אירע בשמונה (1.2%) חולים ללא תומכן וב-28 (4.7%) חולים עם  הכנסת תומכן קודמת.

שיעורי ספסיס לאחר משך הימצאות תומכן של 1,2,3 ומעל 3 חודשים היו 1,4.9,5.5 ו-9.2% בהתאמה. במודל רב משתני, משך המצאות תומכן, הכנסת תומכן בגלל ספסיס ומין נקבה נמצאו כקשורים באופן מובהק סטטיסטית עם ספסיס בתר-ניתוחי בחולים עם הכנסת תומכן קודמת.

מסקנת החוקרים היא כי שחולים שעוברים אורטרוסקופיה לאחר הכנסת תומכן הם בסיכון גבוה לספסיס בתר-ניתוחי. כמו כן, הימצאות תומכן ממושכת, ספסיס כאינדקציה להכנסת התומכן ומין נקבה הם גורמי סיכון עצמאיים להתפתחות ספסיס לאחר הפרוצדורה. הכנסת תומכן צריכה להישקל בזהירות ובמידה ובמבוצעת יש לעקוב באמצעות אורטרוסקופיה לאחר חודש.

מקור: 

Nevo, A. et al. (2017) BJUI. 120(1), 117.

נושאים קשורים:  מחקרים,  תומכן,  אורטרוסקופיה,  ספסיס,  אבנים