כחלק מתהליך ההזדקנות גברים רבים סובלים מתסמינים של היפוגונדיזם יחסי המקביל במובנים רבים לגיל המעבר בנשים. בין התסמינים השכיחים – עליה במשקל, ירידה במסת השריר, הפרעות בתפקוד המיני וצניחת הליבידו, שיבושים מטבוליים כגון נטיה לסכרת, דיסליפידמיה ועוד. טיפול בטסטוסטרון חלופי הוכח במחקרים רבים כיעיל בתיקון מרבית ההפרעות אך אחת השאלות שנותרו פתוחות היא האם על הטיפול להיות רציף או שמא ניתן להסתפק גם במתן מקוטע של טסטוסטרון. חוקרים מגרמניה וארה"ב בדקו האם ניתן לעשות הפוגות בטיפול ההורמונלי החלופי בגברים ללא פגיעה ביתרונותיו. תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת Clinical Endocrinology.

במהלך המחקר 262 גברים (בני 62 +- 7 שנים בממוצע) עם היפוגונדיזם מתועד מעבדתית קיבלו טיפול חלופי בטסטוסטרון
(NEBIDO. undecanoate 1000 mg). בשתי זריקות ראשונות במרווח של 6 שבועות ולאחר מכן כל 12 שבועות במשך 11 שנים לכל היותר. לאחר 65.5 חודשים בממוצע הטיפול הופסק בקרב 147 נחקרים למשך 16.9 חודשים בממוצע (קבוצה I) בשל אילוצי מימון או (בקרב 7 גברים) בגלל גילוי סרטן  הערמונית. לאחר ההפסקה כל הגברים בקבוצה I שבו לקבל את הטיפול החלופי בטסטוסטרון למשך 14.5 חודשים נוספים בממוצע. 115 גברים מעוקבת המחקר טופלו בטסטוסטרון באופן רציף (קבוצת C).
לטובת ניתוח הנתונים נקבעו פרקי זמן זהים בתקופות הטיפול השונות – לפני ההפסקה, במהלך ההפסקה ולאחר חידוש הטיפול. פרקי זמן חופפים נבדקו גם בקבוצת הטיפול הרציף. עיקרי המשתנים שנמדדו היו – משקל גוף, הערכת הנטיה לדיסגליקמיה, מאזן ליפידי, לחץ דם ו CRP.
מהתוצאות עולה כי בקבוצת הטיפול הרציף נרשם שיפור מתמשך במשקל, מאזן שומני הדם, מאזן גליקמי, שמירה על לחץ דם תקין וערכי נורמה של CRP. בקבוצת הטיפול המקוטע, לעומת זאת, נצפה שיפור דומה בחלק הראשון של המחקר, נסיגה של כלל היתרונות בהפוגה מהטיפול ושיפור חוזר בכל המדדים הנקובים מרגע חידוש הטיפול לאחר הפסקה.

החוקרים מסכמים כי טיפול חלופי בטסטוסטרון בקרב גברים הסובלים מהיפוגנדיזם בגיל המבוגר מציע יתרונות מטבוליים ברורים אשר תלויים בטיפול רציף ומתמשך בהורמון.

מקור:

Effects of Intermission and Resumption of Long-term Testosterone Replacement Therapy on Body Weight and Metabolic Parameters in Hypogonadal in Middle-aged and Elderly Men
Aksam Yassin; Yousef Almehmadi; Farid Saad; Gheorghe Doros; Louis Gooren
Clin Endocrinol. 2016;84(1):107-114.

ערך: ד"ר צבי שליטנר

נושאים קשורים:  מחקרים,  טסטוסטרון,  נבידו,  היפוגנדיזם,  דיסגליקמיה,  הפרעה פסיכוטית